<h1>המנהיג הלכ' ברכות</h1>
<h2>דף נ.</h2>
כל הברכות אחר חתימתן, ואין אומרים ברכה על הפסוק, ירושלמי. וכשאומר נברך אינו רשאי לומר נברך למי שאכלנו שנראה למברך בעל הבית ואינו רשאי לומר נברך על המזון שנראה כמברך ואינו אומר מטובו חיינו אלא וטובו חיינו, ושנים שאכלו מצוה ליחלק כל אחד לעצמו, וחותמין מברכת המזון ואם פתח בברוך ולא חתם ברכת הזן יצא מיהא דמנימן דאמר בתר דכרך בריך מריה דהאי פיתא ואמר רב יצא ומקשי' והא איבעי הזכרת השם ומשני דאמ' בריך רחמנא מריה דהאי פיתא, אלמא דלא חתם בברוך ויצא, ואע"פ שבזו אין הלכה כרב לפי שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות מכל מקום מדלא אקשי ליה הא בעי פתיחה וחתימה נמצא שבפתיחה ולא חתימה סגיא, ועוד דלא הוזכרה בגמ' חתימת הזן כחתימת ברכת הארץ ובונה ירושלם. ואחד או שנים אין להם לומר נברך אלא מברך כל אחד ואחד לעצמו, ואע"פ שאין ברכת נברך לא בהזכרת השם ולא מלכות אינו נאמ' אלא בשלשה מפני שיש הזכרת השם ומלכות בהזן ונברך על הזן נסמך והרי היא ברכת רבים במלכות לכך אין לומר נברך אלא בשלשה. ואם שנים הם אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא, וכשהן שלשה גדול מהן מברך ואפילו בא בסוף סעודה, וקטן שיודע למי מברכין מזמנין עליו ואפילו בן עשר ובן תשע רבי' האלפסי ז"ל והארכנו בשם ר"ת אחר תפלת השחר למעלה.
